אורית אהרונובסקי שחר

 

 

חשיפה או הסתרה?

לעיתים ההורה בוחר להסתיר את מחלתו מילדיו. כדאי לעשות הבחנה בין הסתרה זמנית עד אשר ההורה החולה יעבד עם עצמו את המצב החדש ובין הסתרה כדרך חיים. הסתרה זמנית עשויה לספק להורה פסק זמן לצורך התארגנות נפשית עם כאב הגילוי. כמו כן מאפשרת עיבוד ראשוני של התחושות המציפות ביניהן חרדה, פגיעה בחוויית העצמי ועוד. כך יוכל לשוחח עם ילדיו כשהוא מאורגן יותר ותגובותיו פחות גולמיות. מאידך, קשה מאוד להסתיר מחלה כרונית לאורך זמן. המחלה הכרונית תכופות מביאה למגבלות ההורה ולשינויים בהרגלי המשפחה המוכרים. ההסתרה לאורך זמן והניסיון להעמיד פנים שהכול כשורה, עלולים להעמיס על ההורה הסובל ממחלה עומס רגשי מיותר. בנוסף, ההסתרה מונעת מהילד אפשרות לתהליך חשוב של תפיסה אינטגרטיבית של עצמו ושל ההורה, באופן המקדם התפתחות וצמיחה.

 

מסירת המידע לילד

השאלה מה לספר ועד כמה לחשוף את הילד למחלה, תלויה בראש ובראשונה בגיל הילד. ההנחה היא, שהידיעה על מחלה כרונית של הורה עשויה לעורר בילדים מגוון רגשות, ולכן כדאי להעביר את המסר מעוכל ומרוכך ככל שניתן. מסר אשר מתאר את מה שהילד רואה בבית, אך נמנע מחשיפה לאינפורמציה מפורטת ומעוררת חרדה. מסר המכיל בתוכו הרגעה ותקווה. "אולי שמת לב שאמא מאוד עייפה בתקופה האחרונה וגם מקבלת תרופות באופן קבוע . . . המחלה של אימא אינה מדבקת ואין כל סכנה לחייה. . אימא הולכת לרופאים מצוינים ומטופלת בידיים טובות. . ". יש כמובן להתאים את המידע הנמסר לאופי המחלה באופן מהימן. עם העלייה בגיל הילדים, שאלותיהם ביחס למחלה עשויות להיות מפורטות ומעמיקות יותר, ותשובות ההורה עשויות כמובן להתרחב ולהשתנות. יחד עם זאת, אחד האתגרים של ההורה הוא להימנע ממצב בו הילד או המתבגר, הופכים להיות הגורם המרגיע והמכיל את חרדותיו של ההורה. על ההורה לשמור, במידת האפשר, על תפקידו כסופג ומכיל את העמימות ואי הוודאות, ובכך לאפשר לילד התפתחות תקינה ככל שניתן.

 

תגובת הילד

ילדים נוטים להגיב בתגובות שונות לידיעה על מחלת אחד ההורים, וכדאי לכבד את ההגנות השונות בהן הילד נוקט. יש ילדים אשר יגיבו בשאלות מרובות ובאיסוף ידע, יש ילדים שיפגינו עצבות וחרדה, אחרים ינקטו בהכחשה ובהתעלמות. התגובות מגוונות מאוד ועשויות להשתנות עם חלוף הזמן ועם ההתבגרות. הרגשות אשר עולים בקרב ילדים להורים חולים כרונית, עשויים להיות מגוונים אף הם. מאחר ופעמים רבות המחלה כוללת אי וודאות ביחס לעתיד, תחושות חרדה עשויות להופיע. החרדה אצל הילד עשויה לבוא לידי ביטוי באופן ישיר כפחדים, שאלות חוזרות, אמירות המבטאות חשש ועוד. מאידך, החרדה עשויה להתבטא גם באופן עקיף כגון צורך עז בשליטה, היצמדות נוקשה למנהגים ולטקסים קבועים וכדומה. כאשר מחלת ההורה פוגעת בתפקודו ומגבילה אותו ביחס להורים האחרים, עשויות לעלות בקרב הילד אשר ער לפער, תחושות של חריגות ובושה. לעיתים הקנאה בילדים להורים הבריאים היא התחושה הבולטת.

רגש שכיח אשר מביא למורכבות הוא הכעס. ביטויים של תוקפנות מהווים מרכיב נורמטיבי בהתפתחות הבריאה של ילדים. התוקפנות מאפשרת לבסס נפרדות ותחושת עצמאות, והיא חיונית בגילאים השונים. ילד להורה חולה כרונית, עשוי לעיתים להתקשות בביטוי תוקפנות נורמטיבית, מתוך חשש להעמיס על ההורה ומתוך חשש "להרוס" אותו בכעסיו. מכיוון אחר, כעס עשוי לעלות אצל ילד לנוכח הורה חולה וחלש, כחלק מתהליך האבל על פנטזיית ההורה החזק והמושלם. כעס זה הוא חלק מעיבוד הכאב על "אכזריות הגורל" והוא עשוי להביא בהמשך גם לקבלה ולהשלמה עם המצב. לעיתים הילד מבטא בכעסיו כעסים אשר מסתובבים במערכת המשפחתית, ולא מבוטאים בערוץ המתאים. כך לדוגמא, עשויים כעסיו של הילד להיות אמצעי לביטוי כעסיו של ההורה על מצבו או כעסיו של בן הזוג הבריא על המוגבלות והחולי אשר נכפו עליו.

כאשר הילד מתבגר ומתפתח, הוא עשוי לעלות בבריאותו ובכישוריו הגופניים על ההורה המתמודד עם מחלה, ועלולה להופיע תחושת אשמה. ייתכן כי מתוך תחושה זו יתקשה הילד לשתף בחוויות של הצלחה והישגים. לחילופין, מתוך חשש להעמיס על ההורה, הילד עלול לחשוש לשתף בקשייו ובמצוקותיו.

בנוסף, ההורים מהווים מודל הזדהות לילדיהם אשר נוטים לחקות את דפוסי התנהגותם. התופעה מתרחשת גם כאשר ההורה אינו ער לכך, ואינו מטפח בהם אקטיבית נטייה זו. לעיתים פוגשים אצל ילדים ומתבגרים להורים חולים, נטייה להזדהות עם החולי, וכך הם מאמצים זהות בעלת מאפיינים של חולשה, צמצום ועצבות. הורה הסובל ממחלה ממושכת, אשר יהיה ער לכך, עשוי לעזור לילדו לבסס נפרדות ועצמאות ובכך להתפתח באופן המשלב הזדהויות עם דמויות נוספות.

במקרים בהם ההורה החולה עצמו חש אשמה על מוגבלותו, קיים לעיתים קושי להיות הורה סמכותי ומציב גבולות. הורה אשר חש צורך "לפצות" את ילדיו עלול למצב עצמו בעמדה מאפשרת ורכה מדי המתקשה לתסכל. בכך נמנעת מהילד חוויה של הורה סמכותי, מארגן ומחזיק. כדאי לזכור, כי גם ילד להורה המתמודד עם מחלה זקוק – ככול הילדים – לתחושה של הורות מבינה ומכילה אך גם מגבילה ושומרת. בהיעדר חוויית גבולות והחזקה, החרדה עלולה להיות מציפה ותחושת הביטחון נפגעת.

לסיכום, ניתן לראות מגוון רגשי אצל ילדים וכן תנועה רגשית עם הגדילה ועם האתגרים ההתפתחותיים בשלבים השונים.