הרהורים על "הורות טובה דיה"

הורות תומכת התפתחות

"הורות טובה דיה" היא הורות מגדלת המאפשרת התפתחות אישית. קשה לתאר נוסחה אחת ברורה להורות כזאת, אבל ניתן לתאר זאת כניסיון למצוא איזון במאזניים דמיוניים או אולי "הליכה בין הטיפות". זהו ללא ספק אתגר גדול. הורות אשר מגלה מעורבות אך אינה חודרנית ומגוננת מדי. מעודדת צמיחה והתמדה אך אינה לוחצת באופן המגביר חרדה. משחררת ומאפשרת בחירה אך אינה מרוחקת ושומטת ועוד.

 

הורים תכופות מתארים כי הם מתקשים למצוא את האיזון הנכון ונוטים ליפול לאחד הקטבים. לדוגמא, הורים המתארים כי הם נוטים לדפוסים חסרי עקביות של מעורבות והגנת יתר או של התרחקות והתעלמות אשר משאירות את הילד בודד בקשייו. אהבת הורים אלו לילדם בולטת מאוד, וכך גם רצונם לעזור, אולם נדמה כי הם מתקשים לנוע בגמישות בין צרכיו השונים של הילד, אשר תלויים כמובן גם בגילו ובאישיותו.  

 

התאמת סגנון התגובה ההורית מחייב גמישות וחשיבה מתמדת אודות צרכיו של הילד. לדוגמא, שלבים התפתחותיים שונים כוללים ביטויי תוקפנות של הילד שהם ביטויים בשירות ההתפתחות וחיוניים לבריאות הנפשית. שנת החיים השלישית כוללת ביטויים כאלו מתוך ניסיון ליצור נפרדות. גיל ההתבגרות, על כל מורכבותו, מכיל אף הוא תוקפנות בשירות ההתפתחות של תחושת עצמי נפרד ואינדיבידואלי. הורים אשר מבינים את תוקפנות ילדם בשלבי חיים אלו, כתוקפנות בשירות ההתפתחות, עשויים להתמודד באופן פחות מבוהל ופחות נקמני. ההבנה ההתפתחותית תאפשר גם להציב לילד גבולות מתאימים כך שיחוש שתוקפנותו אינה הרסנית. 

 

עזרה בוויסות ובפיתוח מנטליזציה

"הורות טובה דיה" מהווה פונקציה מווסתת עבור הילד, אשר עוזרת בפיתוח תהליכי מנטליזציה הכוללים הבנת עצמי והאחר. הפונקציה המווסתת עוזרת לילד בעיבוד רגשותיו ודחפיו, ובמציאת דרכי ביטוי מתאימות. ילדים מתקשים לעיתים לנסח את תחושותיהם, וליצור נרטיב ברור להתנהגותם. הורה מתעניין, אשר מעלה השערות שונות לתחושות ולהתנהלות, עשוי לקדם בהדרגה פונקציות אלו של ויסות והתבוננות אצל ילדו. מאידך, על ההורה לכבד את עולמו הפנימי של ילדו, ולקבל את ההבנה כי  יש אזורים בנפשו של הילד, אותם לא יבין ואותם מוטב שלא ינסה לחשוף.

 

המונח הכלה הורית מתייחס לרצון ההורה "לדעת את ילדו", לנסות להבין את רגשותיו וצרכיו ולפנות אליו באופן אשר ייתן להם פשר ומענה מתאים. לדוגמא, הורה המנסה להתחבר לחוויה הרגשית של ילדו המאוכזב, עשוי לחוש בעצמו עוצמות של תסכול וכאב. אם ההורה יצליח לעבד תחושות אלו בתוכו, הוא יוכל לפנות אל ילדו בצורה מותאמת, אשר תעזור לו לשאת את רגשות האכזבה והכאב אותן הוא מתקשה לשאת. פנייה מותאמת של ההורה, יכולה להיות מגוונת. היא עשויה להיות הקשבה,  מתן תוקף לחוויה, עצה קונקרטית או יצירת פרספקטיבה באופן מרגיע. ההורה אינו יכול להעלים כמובן את רגשות הכאב, התסכול והכעס אולם הוא יכול למתן את עוצמתם כך שהילד יוכל להישאר עם הרגשות שעלו, לקבלם, ואף להיעזר בהם לצורך המשך התפתחותו. להתחזק מתוך רגעי המשבר.

 

רגעי משבר וכשלים הוריים

בניסיון להתחבר רגשית לתחושותיו של הילד ולהכילו, פוגשים גם ההורים ברגשות קשים ובלתי נסבלים. לעיתים עוצמת הרגשות גבוהה וקשה לשאת זאת. הורים רבים מתארים תחושות חוסר אונים במצבים מסוג זה לצד תחושות של תסכול וזעם. אחרים מתארים תחושה פנימית של אכזבה קשה מילדם ומתפקודם ההורי גם יחד. תכופות עולה בושה אשר מקשה על ההורים לחפש עזרה למצוקותיהם בקרב חבריהם או אצל אנשי מקצוע מתאימים. לעיתים הקשיים עימם מתמודד הילד, מזכירים קשיים עימם ההורים עצמם התמודדו בילדותם, כך שהכאב הנוכחי מוכפל בעוצמתו. קשיים חברתיים של ילדים, לדוגמא, מביאים הורים רבים למצוקה קשה ולזיכרונות שונים ממצבים חברתיים שהיו פוגעים גם עבורם.

 

נדמה כי מרבית ההורים מסתובבים עם פנטזיה להורות מצוינת, חסרת פגמים וטעויות. הורות אשר תביא לתחושה של מימוש והגשמה , ואשר תפצה אולי גם על רגעי חסך שהם עצמם חוו כילדים במשפחתם. כדרכן של פנטזיות, הן אינן מתגשמות ומוטב כך. ההמשגה של "הורות טובה דיה" בהגדרתה מאפשרת מרחב לפספוסים ולכשלים.

 

למעשה, היכולת לתיקון ולשיקום הקשר היא אחת היכולות החשובות ביותר ביחסים בינאישיים. הורים לעיתים חושפים, כי במצבים בהם הם עצמם חשים בסערה רגשית מול ילדיהם, הם נוטים למחשבות קשות המעוררות בהם מצוקה. לעיתים המחשבות הקשות פורצות החוצה ומתבטאות באמירות ובתגובות פוגעות, המעוררות בדיעבד תסכול ואשמה. יכולת ההורה להבין ולקבל שהיה כאן כשל הורי, לקחת אחריות כהורה, להתנצל במידת הצורך ולפעול לחידוש הקשר עם הילד, מאפשרת צמיחה וחיזוק. הורה הלוקח אחריות על כשליו, מהווה מודל לילדו ובו זמנית מעביר מסר כי הכעס אינו מוביל להרס הקשר. להיפך, היחסים יכולים להעמיק לאחר מצבים של קונפליקט וביטוי רגשי אותנטי. חשוב להדגיש, כי אין הכוונה כמובן לאלימות פיזית או לאלימות מילולית משפילה ופוגעת. התנהגויות כאלו מהוות קו אדום ואין להן מקום כלל ביחסי הורה ילד.

 

אמירה אופטימית לסיום

הגמישות, התנועה והחשיבה המתמדת עלולים להישמע תובעניים מאוד, וכמעט בלתי אפשריים, במציאות חיינו הנוטה לעומס רב. נדרשת כאן התכוונות לקראת היעד, ואמונה שניתן בהדרגה ובצעדים קטנים להשיגו. דווקא משום שחווית ההורות, מביאה אותנו פעמים רבות לתחושות עוצמתיות, היא מאפשרת התפתחות כבני אדם, הרחבה של האישיות. מפגש עם רגשות אותנטיים, כואבים ובלתי נעימים ככל שיהיו, מעשיר את תחושת העצמי ובהמשך עשוי להביא לרווחה ולבריאות הנפשית.

 

רבות נכתב על הורות מכיוונים שונים- עצות, המלצות ורעיונות ניתן למצוא בשפע. ויחד עם זאת, נראה שנושא זה - כמעיין מבעבע- מעלה שלל רגשות חמים וחיוביים לצד אינספור התלבטויות ודאגות אשר עשויות להשתנות בתוכן ובעוצמה לאורך השנים. במאמר זה אנסה לרכז מספר מאפיינים ל"הורות טובה דיה", במטרה לסייע להורים בתפקידם המאתגר. אתבסס על מונחים מוכרים מתחום הטיפול ואנסה להסבירם בשפה מובנת וניתנת ליישום.

 

הורות הכוללת התאמה, גמישות ותנועה

המונח ״אם טובה דיה״ הוטבע ע״י ד.ו. ויניקוט (פסיכואנליטיקאי בריטי) בכדי לתאר את האם אשר מתאימה עצמה באופן מלא לצרכי התינוק ועם הזמן, מתאימה עצמה באופן מופחת, בהתאם ליכולותיו ולצרכיו של תינוקה המתפתח. ברוח וויניקוט, ניתן לחשוב את חוויית ההורות בכללותה כחוויה המחייבת התאמה, גמישות ותנועה. לדוגמא, בעוד ששלבים מסוימים בהתפתחות הילד דורשים מההורה  התאמה מירבית והיענות מלאה לצרכיו של ילדו, בשלבים אחרים רצוי שההורה יציב בפניו גם מצבים של תסכול ״אופטימלי״. הכוונה לתסכול ברמה אותה הילד יהיה מסוגל לשאת, ואשר תביא להתפתחותו. כאשר התסכול מותאם לילד, סביר שהוא יצליח לשאתו ובכך יחוש תחושות של הישג ויכולת. זו גם הכנה טובה לחיים מחוץ לאזור הבטוח של הבית אשר כוללים לרוב תסכולים מגוונים (לימודים, יחסים חברתיים). מצבי תסכול בבית יכולים להיות מצבים בהם הילד נדרש להמתין למבוקשו, להיות יותר עצמאי, לצמצם דרישותיו, לתרום במשימות הבית ועוד שלל דוגמאות המוכרות בכל משפחה.

 

הכפר הירוק

רמת - השרון

טלפון

אורית  7512233 - 054

יצירת קשר

oritash10@gmail.com